ושוב הדלת נסגרת
ושוב אני אוספת את האנרגיות שלי
כמו את צעצועי הנכד
שנותרו פזורים על הרצפה
ושוב אני מנסה למצא
את נקודת המרכז
שבה אני.
ולמרבה הפליאהושוב אני אוספת את האנרגיות שלי
כמו את צעצועי הנכד
שנותרו פזורים על הרצפה
ושוב אני מנסה למצא
את נקודת המרכז
שבה אני.
האפשרות
הולכת ומזדהרת
עד שהיא
הופכת
טבעית כל כך
ונטולת מאמץ
כמו צחוק...
עד שהיא
הופכת
טבעית כל כך
ונטולת מאמץ
כמו צחוק...
אורנה גל 2013
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה