כמו ציפור

כשאת כמו ציפור,

את מרשה לשמיים להיות לך

לקרקע,

ולנוצה לבנה להיות לך

לרגל,

והרוח היא

מרבד קסמים.

אורנה גל 2017

הפוגה

חורף

ובגינת הפרחים העירונית,

מבעד לשמורות עיני גשם,

שלוליות של שמש

צוחקות.

אורנה גל   2016

כל צעד קדימה

כל צעד קדימה אל מקום חדש,

הוא גם צעד של פרידה מהמקום הישן.

המקום החדש עוד טרם הפך לממשות

והמקום הישן כבר הולך ונעלם אל תוך ה-אי ממשות.

ובין לבין,

בעוד הישן מתפוגג

והחדש מנסה להבנות,

נכנסת הבהלה

ומקבלת ממשות ברורה בתכלית,

שומרת על המרחב המתפנה,

עד סוף עונת המעבר.

אז היא נעלמת מעצמה

ומפנה את המקום לנבטי הפוטנציאלים החדשים,

שהצליחו בכח הכוונה

והאהבה

לצמוח באדמה החדשה.

אורנה גל   2016

תולדות הכתב

פעם היו האותיות נאחזות באבן.

ללא האבן לא היה להן קיום.

והיו האבנים סדורות ומטופלות ונשמרות על ידי יחידי סגולה.

וכל העם שותלים וקוצרים

ואת סודות האבן אינם יודעים.

אחר כך נאחזו האותיות בקלף,

והקלף, אשר הקריב את חייו למענן,

נשא אותן אל כל המקומות החשובים,

ארמונות ומקדשים וספריות ללמדנים.

וכל העם רועים את העדרים או סנדלרים או רצענים,

ואת סודות הקלף, מתי מעט יודעים.

אחר כך התיישבו האותיות על הנייר

והיו מתאגדות בספרים

ונישאות על כפיים בידי סופרים ועורכים

ועל ידי עיתונאים ופקידים.

והאותיות יושבות על הנייר כבני אדם בתוך סירה,

כציפורים בכלובן, כנמרים בתוך תמונה.

והעם לומדים וקוראים

וחלקם אף כותבים לחברים או למגירה.

עכשיו מתעופפות האותיות בתוך העננים,

מהבהבות מן המסכים.

אינך יודע היכן הן מסתתרות ומתי הן מתגלות,

רומזות, קורצות,

ממתיקות סוד או מקשקשות,

מחכימות, פותחות עולמות

או סתם מרעישות.

להקות להקות של אותיות

מסתחררות כציפורים במעופן,

יוצרות צורות

או יוצרות תוהו.

והעם כולו נוהג בהן,

אך להן יש קיום משל עצמן.

אורנה גל   2016

מלחמת הצבעים

לנפש יש כמה פיות,

למשל, העיניים.

אני שותה צבעים דרך העיניים

בלגימות גדולות ובהולות,

וכל הצהוב והאדום והכחול האלו,

וכל שילוביהם וגווני גווניהם,

ממלאים בי את כל הפינות

לתאבון.

וכשהם נתקלים באיזו פינה שחורה בנפשי,

שמסרבת לקבל אור,

או באיזה משטח לבן,

שמחזיר את כל האור,

הם מוצאים את הדרך להסתדר איתם

פחות או יותר.

אבל עם איזורים אפורים,

עלולה להתנהל מלחמה של ממש.

אורנה גל 2016

ערים מנצנצות בזהב

כזאת אני

רוצה להנביט ערים

מנצנצות בזהב

מתוך חולות המדבר

כשיני חלב

שאינן לועסות בבשר המציאות

המדממת.

אורנה גל 2016

ציור: "אגדה"

אורנה גל 2015

A legend
Orna Gal 2015
Acrylic on canvas 30x30 cm
All rights reserved to Orna Gal (C)

בימים כאלה

בימים כאלה,

אני רוצה לזכור את

תנועת החיטה ברוח,

את רחש דפי הספר

המתדפדפים,

ופרפרים, כמובן, כן,

פרפרים, ואפילו פרפרים סגולים,

פרפרים סגולים על פרחים כתומים,

לבנים, ורודים..

שדות ירוקים...שדות ירוקים...

ואנשים טובים...אנשים טובים, רחומים.

בימים כאלה אני רוצה לזכור

ריח של וניל ושוקולד ודבש,

ואחווה אנושית.

בימים כאלה, שבהם

תנודות חזקות מטיחות חיים במוות,

בניסיון אכזר לשכנע שאין בלתם...

 

 

אורנה גל      14.11.15