תולדות הכתב

פעם היו האותיות נאחזות באבן.

ללא האבן לא היה להן קיום.

והיו האבנים סדורות ומטופלות ונשמרות על ידי יחידי סגולה.

וכל העם שותלים וקוצרים

ואת סודות האבן אינם יודעים.

אחר כך נאחזו האותיות בקלף,

והקלף, אשר הקריב את חייו למענן,

נשא אותן אל כל המקומות החשובים,

ארמונות ומקדשים וספריות ללמדנים.

וכל העם רועים את העדרים או סנדלרים או רצענים,

ואת סודות הקלף, מתי מעט יודעים.

אחר כך התיישבו האותיות על הנייר

והיו מתאגדות בספרים

ונישאות על כפיים בידי סופרים ועורכים

ועל ידי עיתונאים ופקידים.

והאותיות יושבות על הנייר כבני אדם בתוך סירה,

כציפורים בכלובן, כנמרים בתוך תמונה.

והעם לומדים וקוראים

וחלקם אף כותבים לחברים או למגירה.

עכשיו מתעופפות האותיות בתוך העננים,

מהבהבות מן המסכים.

אינך יודע היכן הן מסתתרות ומתי הן מתגלות,

רומזות, קורצות,

ממתיקות סוד או מקשקשות,

מחכימות, פותחות עולמות

או סתם מרעישות.

להקות להקות של אותיות

מסתחררות כציפורים במעופן,

יוצרות צורות

או יוצרות תוהו.

והעם כולו נוהג בהן,

אך להן יש קיום משל עצמן.

אורנה גל   2016