אני זוכרת אותך,
למרות שכבר חלפה רבע מאה.
אני זוכרת אותך.
היית ילד בן 14
קטן מידות, שקט וחכם.
ישבת בשורה האחרונה.
דיברת מבעד לעיניים עצובות
וכתבת דברים במחברת.
אני זוכרת אותך
ילד טוב.
אני זוכרת אותך.
יום אחד לא מצאתי אותך בכתה.
כששאלתי עלייך,
סיפרו לי חברייך
על דבר מעצרך.
"כן. הוא עצור. "
אמרו לי.
לרגע הפסקתי לנשום
ולא יכולתי לשאול,
אבל נעניתי בכל זאת:
הם סיפרו לי שבליל אמש
הובלת קבוצה קטנה
של תלמידים מהפנימיה
אל הקיוסק של יפת,
ובאמצע המעשה הרע,
תפסה אתכם המשטרה.
עכשיו אתה עצור
ואתה לא בכתה.
כך סיפרו
ואני לא ידעתי מה לעשות
עם יגוני.
אור וצל
טוב ורע
מה נסתר ומה נגלה?
מה חבוי ומה נראה?
נפש ילד
מאירה
אור וצל
טוב ורע.
אני זוכרת אותך
וגם את החבר שלך שישב בשורה הראשונה.
כי היה לחבר שלך עוד סיפור בשבילי.
"את יודעת, המורה?
הוא הציל את חיי אתמול"
כך סיפר עלייך חברך לכתה
ואני הקשבתי.
"אתמול בלילה" סיפר החבר מהשורה הראשונה
"הייתי גם אני
בחדר בו ישבה החבורה
ותכננה את הפריצה.
לא הייתי חלק מן החבורה
ולא רציתי לצאת איתם"
המשיך לספר ובקולו תחינה.
"אבל בני החבורה לא רצו לוותר לי.
"אתה שמעת הכל ואתה יוצא גם!!!"
איימו עלי,
ואני לא ידעתי מה לעשות"
כך סיפר לי ויבב.
אחר כך הוסיף וסיפר,
איך אתה הצלת אותו,
איך עמדת מול כל בני החבורה
והודעת להם,
שהילד מהשורה הראשונה
לא עשה עדיין שום דבר רע,
שאין לו שום רישום,
שהוא עדיין נקי,
ולכן הוא לא יוצא לפעולה,
למרות שהוא שמע הכל.
לא עזרו הויכוחים.
לא עזרו האיומים.
אתה עמדת איתן בדעתך
ולא לקחת איתך את
הילד מהשורה הראשונה.
לכן הוא היה באותו היום בכתה
כרגיל
בשורה הראשונה.
סיים לספר ושתק
וגם אני לא מצאתי מילים.
למרות שהייתי המורה.
והיתה שתיקה כזאת בכתה
ולמידה
בלי ספרים.
כי לפעמים הסיפורים
חיים וכואבים
ורשומים
באויר
ובאור
ובנפש.
ולפעמים הילד מהשורה הראשונה
לא יכול לעמוד מול הלחץ של הקבוצה,
והילד מהשורה האחרונה
יכול לפעול בניגוד לאינטרסים של עצמו
ולהלחם בעבור הילד מהשורה הראשונה.
אני זוכרת אותך.
ישבת בשורה האחרונה
עד שיום אחד לא הגעת לכתה.
אור וצל
טוב ורע
מה נסתר ומה נגלה?
מה חבוי ומה נראה?
נפש ילד
מאירה
אור וצל
טוב ורע.
עברו ארבע שנים.
ובמסיבת הסיום
עמדו כל בוגרי התיכון
על הבמה
וגם החבר מהשורה הראשונה
עמד שם,
לבושו חגיגי
ועיניו שמחות והוריו גאים.
ואני ידעתי, שהוא עומד שם
בזכותך.
אני לא יודעת איפה אתה היית באותו הזמן
ומה עלה בגורלך.
לבית הספר לא שבת מאז אותה פריצה,
אבל בליבי
שמרתי לך את מקום
המצטיין של המחזור.
אור וצל
טוב ורע
מה נסתר ומה נגלה?
מה חבוי ומה נראה?
נפש ילד
מאירה
אור וצל
טוב ורע.
אני זוכרת אותך.
הילד מהשורה האחרונה,
שלמד בכתה ט אולי חודשיים
ופרץ לקיוסק של יפת
והציל נפש.
אורנה גל 2012
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה