(נכתב בעקבות ביקור בתערוכה של אנסלם קיפר)
בשדות המוות של אנסלם קיפר
אפשר לראות שמיים.
מרחבים של קרח ושממה
מכירים את הנשגב.
את יכולה ללכת על האפר
על גדרות התיל והשכול.
את יכולה לעמוד מלכת
אל מול הנצח וההוד.
יש אלוהים בעולם הזה,
עולם של תוהו ומתכת.
יש אלוהים בעולם הזה
עולם של שבר ואינסוף.
בשדות הצבע של אנסלם קיפר
יש עוצם ודממה,
יקום שואג בתוך מסגרת
פוער מבט אל השכינה.
בשדות של אנסלם קיפר
עמדתי המומה
ובמקום אל הרכבת
עליתי אל המרכבה.
אורנה גל 2012
נכתב בעקבות ביקור בתערוכתו של אנסלם קיפר במוזיאון תל אביב לאמנות. ינואר 2012.
לייק
השבמחק