לונה
אני זוכרת אותך
מבעד למסך עשרות השנים
שחלפו.
אני זוכרת את
דמותך הדקה, הגבוהה,
את שיערך הצהוב, הכמעט לבן.
לבשת שמלות פרחוניות וסימני שאלה,
ואנחנו-חולצה כחולה עם שרוך,
פנים צודקות וסימנים של פיח מדורות.
הבאת איתך בשורה של שקיפות.
ואנחנו- חבשנו מסכות בוץ
להסתיר כל מה ששונה
ודיברנו בשפה אחת.
לאן הובילו אותך החיים?
אני תוהה עכשיו.
האם בבגרותך הטיבו עימך חוקי הירח?
אורנה גל 2012
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה