כמה שמחה יש בגילוי
טביעת רגל של דינוזאור קדמון
בקרקע שהיתה פעם לחה
ועכשיו היא סלע.
הרי זו דרישת שלום רחוקה
ממישהו שהלך כאן פעם
והריח משהו
ורדף
או נבהל
והשאיר מזכרת
לפלאנתולוגים של העתיד
ולילדים מוקסמים.
כמה נחמה יש בגילוי
טביעת עין של משוררת.
גם היא כבר הלכה מכאן,
אך טביעת עינה שרדה בתוך מילים,
שהיו פעם לחות בעיניה,
והן עדיין רכות ונושמות.
היא היתה כאן
ראתה משהו
הבינה משהו
ותהתה רבות.
יבואו הארכיאולוגים של הנפש
ויערכו חקירותיהם,
ואני אתנחם לי במילותיה.
אורנה גל 2012
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה