אני
אוהבת ללכת לאיבוד
בסיפורים.
בסיפורים
כל יער מסתורי מרגיש כמו בית,
כל
שביל נידח הוא דרך המלך,
כל
ציפור שיר היא קוסמת נסתרת,
כל
קוסמת נסתרת היא סופרת.
בסיפורים
כל
מבט הוא הבנה גדולה,
כל
קופסא סגורה נפתחת
כך
או אחרת
וכל
סוף, גם סוף פתוח,
מגיע
לאיזשהו מקום.
אני
לא אוהבת ללכת לאיבוד בחיים,
אבל
לפעמים אני מנסה,
ואם
אני מצליחה, אני רואה,
איך
צומח יער חדש, בשביל, שהיה נידח,
ועכשיו
הוא דרך המלך, ואיך...
אורנה
גל 2012
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה