השמש
עכשיו היא אפשרית.
מחממת עור
וקרביים
ונשמה.
אפשר לפשוט אברים
ולהניחם על הכיסא
במרפסת,
לתת להם
את המנוחה,
שמגיעה להם,
והעיניים- באור
שאיננו מסמא.
השמש
עכשיו היא אפשרית,
מנצנצת בטיפות המים,
שבין הרקפות
ולומדת משהו על רוך
ועל חמלה.
השמש
עכשיו היא אפשרית
ואיתה
צוחק האפשר
את צחוק
הקשת בענן.
מן הרקיע
עד לאדמה
נחת הרוח
מציירת קשת
ברורה
מתמיד.
אורנה גל 2012
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה